<h1>ספר עזרת נשים — שער ראשון</h1>
<h2>דף מב:</h2>
טומטום ואנדרוגינוס שקדשו אשה או נתקדשו לאיש הרי אלו קדושי ספק וצריכין גט מספק.
סריס שקדש בין סריס חמה בין סריס אדם או אלונית שנתקדשה הרי אלו קדושין גמורין, וסריס אדם הוא כגון שחתכו גידו או מעכו או נתקו בציו, וסריס חמה הוא כגון שאין לו זקן ושערו לקוי או בשרו מחליק ואין מימי רגליו מעלין רתיחה וכשמטיל מים אינו עושה כפה, ושכבת זרעו (דוחה) [דיהה] ואין מימי רגליו מחמיצין או רוחץ בימות הגשמים ואין בשרו מעלה הבל וקולו לקוי ואין ניכר בין איש לאשה, זהו הנקרא סריס חמה.
<h2>דף נ:</h2>
האשה נקנית ומתקדשת לאיש בשלשה דברים בכסף בשטר ובביאה. אם מקדש בכסף צריך שיהא בו שוה פרוטה, ויאמר הרי את מקודשת לי או הרי את מאורסת לי או הרי את לי לאשה, ויקדש בפני עדים, ומנהגנו על הרוב לקדש בטבעת ואומר כך, הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל. המקדש בשטר הוא שיכתוב לה על הנייר או על החרס או על העלה וכיוצא בזה הרי את מקודשת לי בזה כדת משה וישראל, ונותנו לה גם כן בפני עדים. המקדש בביאה, הוא שיבא אליה ויאמר הרי את מקודשת לי או הרי את לי לאשה בבעילה זו כדת משה וישראל, ומתיחד עמה בפני עדים ובועלה, ומשיגמור ביאתו היא מקודשת לו, ובין בא אליה כדרכה בין שלא כדרכה הרי זו מקודשת. אולם אין ראוי לעשות כך ולקדש בביאה, דרב מנגד מאן דמקדש בביאה ואדמקדש בלא שדוכי. היה מדבר עמה על עסקי קדושין ורצתה ועמד וקדש ולא פירש ולא אמר לה כלום ונתן בידה או בעל דיו הואיל והיו עסוקים באותו ענין, ואין צריך לומר אתם עדי.
